חדשנות בחינוך - אסטרטגיות לניהול חדשנות

ניהול חדשנות בחינוך

אסטרטגיות לניהול חדשנות 1 (חן, ד.2004)
האסטרטגיה המשמשת לניהול החדשנות מגדירה את דפוס הפעולה שעל-פיו מיושמת החדשנות. להלן שתי אסטרטגיות שכיחות המשמשות הלכה למעשה לניהול שינויים בכלל ולניהול חדשנות בפרט.

אסטרטגית שינוי בדרך של 'ניסוי וטעייה'

על פי מודל זה זיהוי הבעיה מתמצה ברמה של זיהוי הסימפטומים (אין הגדרה של הבעיה הבסיסית), ההצעה המועלית לפתרון 'הבעיה לכאורה' מבוססת על אינטואיציה, ויישום הפתרון המוצע מתבצע ללא בחינה מעמיקה של מידת התאמתו. במידה והבעיה לא נפתרת, חוזרים לשלב העלאת הפתרון האינטואיטיבי וחוזר חלילה.

אסטרטגית שינוי בדרך של 'מחקר, פיתוח והפצה' (R,D&D)

שלבי השינוי החדשני על-פי אסטרטגיה זו מחולקים לשלושה פרקים:

• פרק ה-R, הכולל את הגדרת הבעיה על בסיס מחקרי.
  
• פרק ה-D1 (Development) כולל את שלבי תכנון הפתרונות האלטרנטיביים, בחירת פתרון אפשרי, תיכון (Design), יישום, הערכה ושיפורים. בתום פרק זה שעשוי לארוך זמן רב מתקבלת ההחלטה בדבר קבלתו או דחייתו של השינוי החדשני.
  
• פרק ה-D2 (Dissemination) כולל את שלבי השיווק, ההפצה וההטמעה.
  

אסטרטגיות לניהול חדשנות 2 (Havelock & Huberman, 1977)

מחקר שערכו הבלוק והוברמן בחן עמדות ביחס למידת האפקטיביות של שישה דגמים של ניהול חדשנות. מן המחקר עלו הממצאים הבאים:

• האסטרטגיה שנתפסת כאפקטיבית ביותר היא אסטרטגיה שהוגדרה כ-Participative Problem-Solving. המשמעות המעשית שלה הוא: החדשנות מנוהלת על-ידי אנשים מקומיים, היא נותנת מענה לצרכי האוכלוסייה המקומית, ומדגישה שימוש במקורות מקומיים ועזרה עצמית.
  
• האסטרטגיה שדורגה שנייה מכונה Diffusion, ומשמעותה: הפצת החדשנות נעשית תוך שימוש מקסימאלי במדיה וברשתות בלתי רשמיות.
  
• האסטרטגיה שדורגה שלישית מכונה Power, ומשמעותה כי על החדשנות להיות מכוונת הישר מ'למעלה', להיות מעוגנת בחוק, להיעשות בהליכים פורמאליים, לכלול שרשרת פקודות ליישומה, ולהיות מגובה במערך של סיוע טכני.
  
• האסטרטגיה הרביעית היא אסטרטגיה המכונה Planned Linkage . חדשנות זו מתוכננת בקפידה, היא מבוססת על מטרות ברורות וריאליסטיות ועל דיאלוג מתמשך בין חדשנים ובין כל הגורמים הרלוונטיים, והיא מאופיינת ברגישות גבוהה לצרכיהם של המשתמשים ולמצבם האמיתי.
  
• האסטרטגיה שדורגה אחרונה מבחינת תפישתה כאפקטיבית מכונה Open Input. חדשנות זו מתוכננת באופן כוללני, רחב וגמיש, על מנת להשיג שימוש נרחב ככל האפשר ברעיונות ובמקורות מבפנים כלפי חוץ.
  

כתבה: ד"ר אסנת ספורטה

פורסם במקור באתר "חדשנות בחינוך", אתר משותף לקבוצת המחקר מב"ן (מחקר בתי-ספר ניסויים) הפועלת בביה"ס לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב, ולגף ניסויים ויזמות, משרד החינוך. המאמר פורסם באישור ד"ר אסנת ספורטה.

מקורות:
חן, ד. (2004) כנס בתי ספר ניסויים. 30 במאי 2004. אוניברסיטת תל-אביב. Havelock, R.G. and Huberman A.M. (1977) Solving Educational Problems - The Theory and Reality of Innovation in Developing Countries. Paris. Unesco